בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֶלוֹקֵינוּ מֶלֶךְ הַעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן (אוֹ: הַנּוֹתֵן) לַשֶּׁכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה.
מִי זֶה "הַשֶׂכְוִי"?
הַשְׂכִוי הוּא הַלֵּב. הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם מַבְחִין בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה; הִנֵּה, 
הִגִּיעַ הַיּוֹם.
יֵשׁ דְּבָרִים מְיֻחָדִים לַיּוֹם וְיֵשׁ לַלַּיְלָה. בַּיוֹם יֵשׁ אוֹר בַּחוּץ, זֶה יוֹתֵר זְמַן לִפְגֹּשׁ אֲנָשִׁים, לָצֵאת לַעֲבֹד... בַּלַּיְלָה, יוֹתֵר זְמַן לְבִפְנִים, לַבַּית. גַּם זְמַן לָנוּחַ, לֶאֱסֹף כֹּחַ חָדָשׁ לְמָחָר.
נוֹסַף עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁל הַיּוֹם, אוֹמְרִים חֲכָמִים שֶׁיֵּשׁ מַעְלָה מְיֻחֶדֶת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַיְלָה. זֶה זְמַן פָּנוּי וּמְיֻחָד יוֹתֵר "לִקְנוֹת" בְּתוֹךְ הָאָדָם אֶת הַתּוֹרָה.
זֶה דָּבָר חָשׁוּב, מַתָּנָה חֲשׁוּבָה, שֶׁהָאָדָם יָכֹל לְהַבְחִין בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, לְהָבִין וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַהֶבְדֵּל. לֹא הַכֹּל נִרְאֶה לוֹ אוֹתוֹ דָּבָר, כְּאִלּוּ לֹא מְשַׁנֶּה... כָּךְ הוּא יוֹדֵעַ לִשְׂמֹחַ בַּמְּיוּחָד שֶׁבַּלַּיְלָה וּבַמְּיֻחָד שֶׁבַּיּוֹם. לְנַצֵּל כָּל אֶחָד מֵהֶם לַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ. גַּם לְהַרְגִּישׁ שֶׁהַזְּמַן מִתְקַדֵּם וּלְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵּל אוֹתוֹ לִדְבָרִים טוֹבִים. הוּא גַּם יוֹדֵעַ מָתַי הַזְּמַן לָקוּם מִמְּנוּחַת הַלַּיְלָה לַפְּעֻלּוֹת שֶׁל הַיּוֹם.
צָרִיךְ לְהוֹדוֹת עַל כָּךְ לַה', שֶׁבָּרָא לָנוּ אֶת הַלֵּב שֶׁמַּבְחִין וּמֵבִין, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה.
יֵשׁ בַּעַל-חַיִּים, שֶׁגַּם מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהַיּוֹם מִתְקָרֵב – וּמְקַרְקֵר, קוֹרֵא בְּקוֹל. זֶה הַתַּרְנְגוֹל. וְהַתַּרְנְגוֹל, גַּם מכוּנה "שֶׂכְוִי". וּמִכֵּיוָן שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא קוֹרֵא, אָדָם יָכֹל לְהִתְעוֹרֵר עַ"י קריאתו וְלִרְאוֹת שֶׁהוּא מַבְחִין בְּלִבּוֹ שֶׁהַיּוֹם מַגִּיעַ, תִּיקְנוּ חֲכָמִים לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ עַל הַשֶׂכְוִי – הַלֵּב שֶׁמַּבְחִין בֵּין הַיּוֹם לְלַיְלָה – בַּזְּמַן שֶׁהַ"שֶּׂכְוִי", הַתַּרְנְגוֹל, קוֹרֵא בְּבֹקֶר...
זֶה דָּבָר מְיֻחָד, שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁהָיָה "שָׁעוֹן מְעוֹרֵר", כְּבָר ה' סִדֵּר בַּבְּרִיאָה מַשֶּׁהוּ כָּזֶה, בַּעַל חַיִּים שֶׁמַּבְחִין בַּיוֹם הַמִּתְקָרֵב, וּמְעוֹרֵר. עוֹזֵר לָאָדָם לָקוּם וּלְנַצֵּל אֶת זְמַנּוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ: לִלְמֹד, לַעֲבֹד, לְהוֹסִיף טוֹב.
הַיּוֹם - מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יָדְעוּ לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ לְבַד וְהָיוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת לִשְׁמֹעַ אֶת הַחַזָּן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת; וְגַם בִּגְלַל שֶׁמֻּקְדָּם מְאֹד בַּבֹּקֶר, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאָדָם עֲדַיִן לֹא נִקָּה וְנָטַל אֶת יָדָיו – מְבָרְכִים אֶת הַבְּרָכָה הָזוֹ, עִם שְׁאַר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, לִפְנֵי תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, בַּבֹּקָר.
בָּרוּךְ... אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׁכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה. תּוֹדָה רַבָּה.
מקסים!
השבמחק